מונחת בפני התנגדות המבקשת לביצוע שני שיקים ע"ס 10,500 ש"ח כל אחד, משוכים על ידי המבקשת לפקודת ראדי מוחמד (להלן אף:
"ראדי". זמני פרעון השיקים חלו בימים 20.9.08 ו- 20.10.08 ובהגיעם חוללו השיקים באי פרעון עקב מתן הוראות ביטול.
לימים, בעקבות חילול השיקים, הוגשו אלה לביצוע על ידי המשיב.
בעקבות כך, הגישה המבקשת התנגדותה נשוא החלטתי זו לביצוע השיקים ובמסגרתה של זו, טענה כי סכום השיקים שולם במלואו לידי ראדי שהיה אמור להחזיר את השיקים למבקשת ולא עשה זאת. עוד טענה המבקשת, במסגרת התנגדותה המתוקנת לביצוע השטרות, כי ראדי אינו חתום בגב השיקים בחתימת היסב. בנסיבות אלה, כך נטען, מדובר 'בשקים חסרי הסב ועל כן הם שקים פגומים ו/או המשיבה אינה מחזיקה בהם כשורה כמשמעותה בפקודת השטרות" (בסעיף 5 לתצהיר התומך בכתב ההתנגדות המתוקן).
דיון בהתנגדות התקיים בפני אמש ובמסגרתו נחקר המצהיר מטעמה של המבקשת על תצהירו. בתום החקירה סיכמו ב"כ הצדדים כל אחד את עיקר טענותיו והתיק נדחה למתן החלטתי זו.
להשלמת התמונה ובטרם אגש לבחינת הטענות ונפקותן, אציין כי עיון בשקים המבוצעים מעלה כי חסרה באלה אכן חתימתו של ראדי בגב השיקים, ברם, מעלה גם אותו העיון כי על גב השיקים מופיעות חתימה וחותמת של צד ג' - חברה המתקראת "חברת גנטוס נעליים בע"מ" (להלן אף:
"חברת גנטוס"). בצידן של אלה לא הוספו הגבלות כלשהן.
על רקע נתונים אלה, נשאלת השאלה מה הוא גדר זכויותיו של המשיב בשיקים והאם העובדה כי השיקים נמסרו לצד ג' (חברת גנטוס), בלא שהוסבו לה - דהיינו בלא חתימת היסב, יש בה כדי לגרוע מזכות המשיב לתבוע מכוח השיקים.
לצורך הכרעה בשאלה זו, ובשים לב לכך שעסקינן בשני השיקים שהם ברי פרעון לפקודה, רלבנטית הוראת סעיף 30(ג) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן אף:
"פקודת השטרות"), אשר קובעת כדלקמן:
"שטר בר-פרעון לפקודה - סיחורו בהיסב של האוחז שהוגמר במסירה".
קיימים אם כן, שני תנאים מצטברים לצורך סיחורו של שטר בר פרעון לפקודה,
היסב ומסירה. השיקים נשוא ענייננו, כאמור, לא הוסבו על ידי ראדי לחברת גנטוס אלא וככל הנראה רק נמסרו לזו, ועל כן השיקים כלל לא סוחרו לחברת גנטוס. יתר על כן, "אוחז" מוגדר בסעיף ההגדרות בפקודת השטרות כ-
"מי שהוא הנפרע או הנסב של שטר או שטר חוב ומחזיק בו, אם מי שהוא המוכ"ז". חברת גנטוס איננה הנפרעת או הנסב של השיקים נשוא עניינננו, ועל כן, אין לה מעמד של "אוחז" לא כל שכן "אוחז כשורה".
חרף זאת עדיין יתכן כי חברת גנטוס רכשה בזכויות בשיק. זאת מכוח סעיף 30(ד) לפקודת השטרות הקובע כי:
"האוחז שטר לפקודתו שהעביר את השטר בעד ערך בלא היסב, העברתו נותנת לנעבר זכות קניין בשטר שהיתה לו למעביר, ובנוסף לכך רוכש הנעבר את הזכות לקבל את היסבו של המעביר";
פסיקת בתי המשפט ביחס לסעיף הנ"ל קבעה כי:
"נפרע, שמכר שטר בלא להסב אותו, מעניק לנעבר את זכויותיו שלו על פי השטר .... הנעבר, אף על פי שאינו אוחז, זכאי על פי השטר. במקרים כאלה ואחרים חייב התובע שאינו אוחז לטעון ולהוכיח את הנתונים (העובדתיים והמשפטיים) המבססים את זכותו... בדוגמת המכר על הנעבר לטעון ולהוכיח, כי השטר נמכר לו וכי המוכר אחז בשטר... לאוחז "מעמד" בדין מכח אחיזתו שלו, ואין הוא צריך לטעון ולהוכיח מעבר לאחיזתו. מי שאינו אוחז, צריך להוכיח ולטעון כי מתקיימים התנאים המעניקים לו זכות על פי השטר (חרף העדר האחיזה)" (ע"א 537/89
רמטקס ביח"ר לאריגה בע"מ נ'
RAINBOW WINDOW FASHION פ"ד מו(4), 573).
עוד נקבע כי:
"שטר בר פרעון לפקודה שהועבר במסירה בלבד, בלי היסב, ברור שההעברה אינה שלמה. השטר לא סוחר והנעבר אינו אוחז ולא יוכל לתבוע בתור שכזה. אך אם נתן האדם שנטל את השטר בדרך זו תמורה בעדו, הרי למעשה קנה את המסמך ודיני היושר רואים את הפעולה כהעברה.... הוראה זו לא עשתה את הנעבר לאוחז. הוא לא יהא אוחז עד שלא תושלם ההסבה על ידי חתימת ההיסב,
אך אוחז ובעל (שזכות הקניין בידו) אינם היינו הך. בעל השטר תמיד זכאי להיפרע, כי הרעיון הגלום בסחרות הוא, שבעל המסמך זכאי לקבל את הכסף ...... הקושי של התובע הוא רק, שאינו יכול לתבוע כאוחז, וממילא אין גם אפשרות של אחזיה כשורה" (ההדגשה לא במקור, א.א.א.) (ראה יואל זוסמן,
דיני שטרות, מהדורה שישית, עמ' 200-204).
ויצויין, בהתאם לפסק דינו של כב' השופט, כתוארו אז, אהרון ברק, בפסק הדין בעניין רמטקס הנ"ל, זכותו של מי שזכאי להחזיק בשטר מכוח דיני הקניין (לאו דווקא אוחז בשטר), הינה זכות שטרית. במילים אחרות, מי שזכאי להחזיק בשטר מכוח דיני הקניין ובכלל זאת (אך לא רק) נעבר, רשאי לתבוע את פרעונו של השטר ישירות בהוצאה לפועל, משום שהתביעה מבוססת על העילה השטרית .
בעניין זה, אומר המלומד שלום לרנר בספרו
דיני שטרות, בעמ' 244, "בשל העדר האחיזה, יהא על המחזיק לפרט כיצד הגיע השטר לידיו. בשל אותה סיבה , לא יוכל המחזיק להיות אוחז כשורה".
אסכם נקודה זו ואציין כי עקרונית, מבחינה משפטית אין מניעה כי הנעבר יתבע את מושכת השיקים - המבקשת, על פי השיקים הגם שאינו אוחז באלה. אולם על מנת לזכות בתביעתו יהא על הנעבר להוכיח את תנאי סעיף 30(ד) לפקודת השטרות, לאמור כי רכש את השיקים בעד ערך (ללא היסב), וכי למעביר/הנפרע היתה זכות כלפי הצד שממנו הוא קיבל את השיקים, במקרה דנן, המבקשת.
אם כך הדבר לגבי הנעברת - חברת גנטוס , ברי כי זכותו של המשיב הבאה מכח זכות הקניין של הנעברת אינה יכולה להיות טובה יותר מאשר זכותה של הנעברת עצמה, ואם האחרונה נדרשת להוכיח קיום התנאים הנ"ל ואינה נחשבת בתור אוחזת בשיקים, ברי, כי חתימתה בגב השיקים הינה בבחינת חתימתו של זר על שיק ואין כוחה עמה כדי להסב את השיק למשיב. זכותו של האחרון בשיקים יכולה אם כן להיות במקרה הטוב כזכות חברת גנטוס אך לא מעבר לכך. במילים אחרות, גם המשיב אשר רכש את זכותו בשיקים מחברת גנטוס שאינה בגדר אוחזת, אינו יכול להחשב אוחז ועל מנת לזכות בתביעתו יהא עליו להוכיח שני התנאים הנ"ל.